מחשבות על גודל והיקף: התערוכה של קולקטיב פריטימס בבית העיר תל אביב

בערב יום שלישי, הארבעה באפריל, חשפו חברי הקולקטיב Prettimess את התערוכה שלהם בבית העיר של תל אביב, במה שהיה מפגן מרהיב של יצירותיהם. בחזית המבנה ההיסטורי, שכידוע הוכר על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמי, הוארו בזרקורים שמונה עבודות של אמני הקולקטיב -DIOZ, ELNA, GAB, MANYEARSAGO, PESH, UNTAY, Signor Gi and YONIL.

אלה מאיתנו שלא הגיעו מוקדם, ניצבו מול תור ארוך מחוץ לבניין, כניסת אורחים חדשים הותנתה ביציאה של קודמים, כל זה כאמור ביום שלישי בערב, שהוא בפירוש לא חלון הזמנים השגרתי להתכנסויות של קהל שוחרי האמנות המקומי. עם הכניסה אל בית העיר התברר שלא רק מועד התערוכה אינו שגרתי, לא רק היקף הקהל והאופי שלו. התערוכה כולה לא עונה לכללי המשחק המקומיים. לאחר חציית המבואה של הבניין, הקהל נדרש להסיט וילון שחור, כזה האופייני למועדונים וחללי בילוי. מאחורי הוילון נגלה חדר קטן שקירותיו מולאו בדימויים טיפוסיים של חברי הקולקטיב. החדר הואר באור צבעוני מרצד ששינה את הדימויים ויצר אווירה מובהקת של חלל בילויים. לאחר כמה צילומים זריזים המשכנו אל החלל המרכזי שם מצאנו את שתי הקומות של המבנה מלאות בעבודות של חברי הקולקטיב. הקירות מלאים עד אפס מקום, אין סנטימטר שלא נתנו עליו את הדעת. תחושה עזה של שפע, שהועצמה נוכח צלילי הגיטרה החשמלית והתופים של נגני הלהקה החיה.

בבחינת הקירות, נראה שלכל אמן הוקצה חלק מסוים. קומה ראשונה – UNTAY ו- DIOZ, קומה שניה – MANYEARSAGO, ELNA ו-GAB... מלבד היצירות האישיות, היו גם מספר יצירות משותפות בחלל, הבולטת שבהן היתה מנורת ענק שנתלתה מעל החלל המרכזי שמורכבת מדימויים שיצרו כל אמני הקולקטיב בשחור ולבן. היצירות על גבי הקירות לרב היו עשויות בשפה החזותית המאפיינת את היצירה של כל אחד מאמני הקולקטיב, זו המוכרת לנו מיצירתם במרחב הציבורי ופשוטה לזיהוי. היו כאלה שהרחיבו את המוטיבים המוכרים שלהם מעבודות דו מימדיות לעבודות פיסול ורדי מייד בעיקר. 

התערוכה היא הראשונה שתוצג בבית העיר במסגרת פרויקט "קולקטיבים יוצרים בבית העיר". קולקטיב Prettimess הוזמן "להשתלט" על בית העיר וכאמור, השתלטות זו הורגשה היטב בערב הפתיחה. עוד היה ניכר שהתערוכה אינה תוצר של שיח בין האמנים לבין אוצרת התערוכה (איילת ביתן שלונסקי) אלא של שיח בין האמנים לבין עצמם. בעוד שישנם אלה שיראו בהעדרה של אוצרות מחדל השולל תוקף אמנותי, אני מאמין שהתערוכה מדברת בעד עצמה. יהיה קשה לשלול ממנה את מעמדה כאירוע משמעותי בעולם האמנות המקומי. בעודי תוהה על העצמה שהיתה לאירוע הפתיחה של התערוכה, תוך שאני מודע לנסיבות הקמתה, מצאתי את עצמי עוסק בשאלות של גודל, היקף ומימדים. 

הטוטאליות של התערוכה היא ככל הנראה המאפיין הבולט ביותר שלה. כל קירות המבנה רוצפו בעבודות. המרחק מ"הקוביה לבנה" הוא עצום. השפע של היצירות עורר תחושה של רדיקאליות, כאילו חברי הקולקטיב בחרו לקחת את ההזמנה לקצה, להשתלח במבנה במלוא העוצמה. העובדה שהם נשארו בתחומם של הדימויים האופייניים להם מחזקת גם היא את התחושה. היות וזו התערוכה הראשונה של הקולקטיב כולו יחד במוזיאון של העיר תל אביב וכן, בחלל אמנות פורמאלי, ניתן להבין את רצונם, אם אכן היה קיים, להציג את עצמם ואת פועלם על בסיס המיטב, המוכר והטוב. 

למרות כל זאת, קבוצה של דימויים צנועים הרבה יותר הם אלה שלכדו את תשומת ליבי. לאורך גרמי המדרגות היו צילומים בגדלים שונים של חברי הקולקטיב במהלך העשיה השגרתית שלהם, במרחב הציבורי או בסטודיו, יחד או לחוד. הצילומים הללו, ואולי הניגוד שבינם לבין גוף העבודות בתערוכה, הם שלכדו את המהות של המעמד ואת מקור כוחם של חברי הקולקטיב. מקור זה, לדעתי, הוא עצם היותם קולקטיב. במקרה זה למשל, זוהי הסיבה שהם מצאו את עצמם מוזמנים להציג בחלל בית העיר. אך התצלומים האמורים מדברים אחרת – הם מציגים יחידים, פרטים, אינדיבידואלים, שבמקרה הזה אינם תואמים את טיפוס האמן השגרתי. הם פועלים במדיה מגוונת וחלקים רבים מהעשייה שלהם אינם משתייכים במובהק לאמנויות הגבוהות. רב חברי הצוות אינם בוגרי לימודי אמנות אלא בעלי השכלה בתחום של עיצוב או תקשורת חזותית. לאלה שפורצים את גבולות התלם, יש צורך, כך מתברר במקרה זה, בחברים. חברי הקולקטיב לא משתפים פעולה על בסיס אמנותי, הם לא יוצרים יחד. בעוד איני מפקפק בכך שסינרגיה יכולה להיווצר מעצם קיומן של נקודות מפגש והשקה, הקולקטיב אינו מכריז על עצמו כעל קבוצה אמנותית המקדמת ז'אנר או מדיום. החוט הקושר את החברים יחד הוא הנטיה שלהם ליצור במרחב הציבורי, אך חלקם אפילו מגנים את הקטלוג שלהם כ"אמני רחוב". הם שונים בסגנון ובתוכן של עבודותיהם. האם הם גרסה עכשווית של קבוצות אמנים שהתבססו במודע על אג'נדה משותפת? יתכן. התאגדויות כאלה בעולם האמנות אינן רעיון זר. קבוצות רבות כאלה פעלו בעבר ופועלות גם כיום. 

בתור תומך וחובב של אמנות אורבנית, אהבתי את התערוכה על כך שהגשימה עולם פנטסטי שהיה מלא במושאי החיבה שלי כפי שאני מכיר אותם מפינות שונות ברחבי העיר. סיבה אחת שבזכותה אני אוהב אמנות כזו היא שאני מזהה בה אקט רומנטי של קיום שמנכיח את היחיד. האמן חייב לכבוש את המרחב שבו הוא ישכן את יצירתו תוך לקיחת סיכונים שונים ומשונים, כל זה בשביל שאנו, העוברים והשבים, נהנה מהיצירה. לפחות כך אני תופס את זה. בתערוכה בבית העיר אבדה לי התחושה שהיצירות מוקדשות לנו העוברים והשבים ומוקדשות כעת לסוכנים הסובבים, במטרה למשוך את תשומת ליבם ולעורר בהם עניין באופן הפגנתי ואולי מעט כוחני. בעוד אני מצדיק כל אמן שמבקש לעורר עניין ביצירתו, בקרב כל אחד, וכן מכבד אסטרטגיה רדיקאלית, במיוחד בז'אנר האמנות האורבנית, חשבתי שזו היתה יכולה להיות הזדמנות מיוחדת עבור חברי הקולקטיב. הזדמנות להראות שהיצירה שלהם והדימויים שלהם גמישים ויכולים לנסוק על ידי כוחם של הרעיונות הגלומים בהם מקירות שוליים ברחבי העיר לתוך חלל מוסדי בלב העיר, ועדין להיות רומנטיים ואינטימיים מאי פעם. 

 

יחד עם זאת שמחתי לחזות ברגע שהוא התערוכה ואני מייחל לעוד רבים כמוהו. אני מייחל לכך שעניין ותשומת לב יופנו כלפי חברי הקולקטיב וכלפי אמנים דומים להם כך שהם יראו לא רק כ"אמני רחוב" למשל, אלא כאמנים במובן הרחב ביותר של המילה. 
 

תערוכת קולקטיב Prettimess תוצג בבית העיר בתל אביב עד חודש אוגוסט. ביום שבת ה-13 במאי נקיים סיור מיוחד בתערוכה. לפרטים והרשמה  
 

 

Please reload

חזרה לאתר הסיירת

אל תחמיצו אף פוסט!

פוסטים אחרונים

עקבו אחרינו

  • RSS - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Google+ - Black Circle
  • Instagram - Black Circle
Please reload

אמנות רחוב, גרפיטי, אמנות אורבנית, אמנות רחוב בישראל, גרפיטי בתל אביב, גרפיטי בחיפה, הסיירת בלוג, תרבות אורבנית, אורבניזם, אמנות חברה וסביבה.

תגיות

Alternative Tel Aviv alternativetlv@gmail.com
© 2013 Yael Shapira All Rights Reserved

הסיירת סיורי אמנות tours@hasayeret.co.il
© התשע"ג - 2013 יעל שפירא כל הזכויות שמורות