למצוא מקום אחר - על התערוכה "אמנות מסוכנת" במוזיאון חיפה

December 3, 2017

שלט חוצות ענק תלוי על חזיתו של מוזיאון חיפה לאמנות ובו אישה במסיכה [עבודה של האמנית אנה מירקין] והכיתוב – "אמנות מסוכנת". השלט נועד לפרסם את אשכול התערוכות החדש שנפתח במוזיאון, אשר מאוגדות כולן תחת נושא הארטיביזם - מונח שמתאר שילוב של אמנות ואקטיביזם. אשכול התערוכות מבקש בין היתר להעלות את השאלה: האם האמנות אבדה את ערכה הביקורתי?

חיפה בעיניי היא עיר ייחודית בשל המגוון התרבותי, החברתי והדתי שמתקיים בה, מגוון שאחראי לגנים הבאהיים מחד ולקולקטיב האמנים ברוקן פינגאז מאידך. למרות כל פלאיה, מוזיאון האמנות בעיר מצוי בליבו של חרם מתמשך מצידם של גורמים שונים בשדה האמנות הישראלי. בשנת 2015, לאחר פחות משנה בתפקידה, פוטרה האוצרת לאה אביר מתפקיד האוצרת הראשית של המוזיאון, בעיני רבים שלא בצדק. גם בהמשך היו עוד פיטורים ותככים שונים, אשר מצבו את מוזיאון חיפה לאמנות כמוסד המבקש יותר מכל לייצר תערוכות פופולריות ו"שוברות קופות", גם על חשבון איכות מקצועית ושאיפות ארוכות טווח. פעם אחר פעם המוזיאון נפרד מאוצרות מובילות ומוערכות בקהילת האמנות הישראלית בזכות עשייתן טרם המינוי בחיפה וגם אחריו, בין כתליו של המוזיאון. שרשרת האירועים הללו הובילה לחרם האמור וכיום ישנם לא מעט אמנים שבוחרים שלא להציג את עבודותיהם במוזיאון. המוזיאון אף "מוסיף חטא על פשע" ומציג עבודות של האמנים הללו מתוך אוספים פרטיים. למשל, במוזיאון מוצגת כעת גם יצירה של האמנית מיכל נאמן, למרות שנאמן נמנית עם האמנים המחרימים את המוזיאון ושאינם מעוניינים בהצגת העבודות שלהם שם. נאמן עצמה התייחסה לסוגייה וכתבה שהיא אינה שופטת כל אמן שבחר כן להציג את עבודותיו במוזיאון, ואפשר להבין את גישתה. התקציבים לתרבות ולאמנות בישראל הולכים ומצטמצמים. כמעט כל מינוי חדש לאחד מהמוזיאונים הגדולים, מסריח משחיתות ופרוטקציה על חשבון מקצוענות ואמינות. גלריות לאמנות נסגרות ולא מצליחות לשרוד ויש בתל אביב רק יריד אמנות אחד ראוי. במצב העניינים הנוכחי, קשה לצפות מאמנים להפגין סולידריות.

אני רוצה לחזור רגע לדימוי שעל גבי השלט בכניסה למוזיאון: מדובר בדיוקן עצמי מצולם של האמנית אנה מירקין, הידועה גם כ FOMA <3, מחלוצות התחום של אמנות אורבנית בישראל. פניה מכוסות במסיכה לבנה. הדימוי הזה שימש אותה בסדרת עבודות שהציבה במרחב הציבורי של תל אביב בשנת 2011, בה הוא שולב יחד עם משפטים בעלי אופי מטריד שגברים שמירקין אינה מכירה אמרו לה כשהלכה ברחובות העיר במשך השנים. הסדרה מבקשת לעורר מודעות ולמחות כנגד הטרדות מיניות והדומיננטיות שלהן במרחב הציבורי ובכלל. חשבתי על כך שכעבור שש שנים, הדימוי הזה מצא את דרכו מקירות במרחב הציבורי של תל אביב לקירות של מוזיאון חיפה לאמנות. המחאה שמירקין עסקה בה באופן פומבי, מעורר מחשבה ונוקב אי שם בשנת 2011, מושמעת כעת על ידי מאות אלפי נשים ברחבי העולם. קמפיין #Metoo הוא תגובת-נגד חסרת תקדים בהיקפה לגבי הנושא החשוב של הטרדות מיניות. האם יצירות אמנות כמו פרויקט החוצות של מירקין, אשר לימים נבחר להיות הפנים של אשכול התערוכות במוזיאון חיפה, מספק תשובה לשאלה שהוא מבקש להתמודד איתה? 

היצירה של מירקין היא מעין יצור כלאיים בין אמנות במרחב הציבורי לבין אמנות מהסטודיו, אם כך נבחר להגדיר אותה. ניכר שאשכול התערוכות הנוכחי בהחלט פונה לאמנים שידועים בזכות פעילותם האמנותית במרחב הציבורי, "אמני רחוב" אם נרצה. צוות האוצרות - סבטלנה ריינגולד, לימור אלפרן זרד ורויטל סילברמן גרין, הזמין מיצבים לתערוכה מהאמנים Dede ,Ame72 וניצן מינץ עבור מסדרונות המוזיאון, בקומה הראשונה והשניה. המיצבים הללו עוסקים בסוגיות של מחאה, אינדיבידואליות ודואליות באופן ישיר או עקיף. אני מתאר לעצמי שהמוזיאון תופס את יצירתם של אותם אמנים, אשר אולי מתמיינת לקטגוריה "אמנות רחוב" (בעייתית ההגדרה הזו ככל שתהיה), ככזו שהיא בעלת איכות מחאתית מובהקת. המוזיאון ודאי רואה באמנים האלה כ"ארטיביסטים" מהשורה הראשונה. 
גם אנשים שאינם שייכים למעגלי האמנות, אותם אני פוגש בין היתר בסיורי האמנות המודרכים של הסיירת, לרוב מגיעים לסיורים עם ההנחה המוקדמת שכל מהותה של אמנות אורבנית היא מחאה כנגד אופן פעולתו של ממסד האמנות ורואים בה מהלך שנועד להפגיש אמנות וקהל רחב, כזה שאינו תלוי בממסד האמנות. פחות מ-50 שנה עברו מאז לידתה של האמנות האורבנית כתנועה אמנותית חדשה, שמסרבת "לשחק על פי הכללים" של ממסד האמנות, והנה כמה מאמני הרחוב הישראלים הנחשבים בעולם, מוצאים את עצמם מייצרים מיצבים בהזמנה עבור מוזיאונים לאמנות. וזו לא הפעם הראשונה.

זו בהחלט דואליות בלתי פתורה כל הנושא הזה של אמנות אורבנית - אשר במקור אמורה הייתה (אולי) להיות מוצגת במרחב הציבורי בלבד, היכן שכולם יכולים לגשת אליה ולצרוך אותה - שמוצגת בשנים האחרונות גם בתוך חללי האמנות הרשמיים. ניתן היה לחשוב שאמנים אשר הגיחו מתוך פרקטיקה שחורטת על דגלה אנטי-ממסדיות יבחרו שלא לשתף פעולה עם המוזיאון, גם בלי קשר לפרשיית החרם בה הוא מעורב כעת. אבל זה לא קרה. מה יוצא לאמנים מלהשתתף באשכול התערוכות של מוזיאון חיפה? הם זוכים להציג את העבודה שלהם, יכולים להוסיף שורה של תצוגה מוזיאלית לקורות החיים שלהם ובתקווה – למצוא מקום אחר. לצערנו, לא מעט אמנים ישראלים צעירים ומוערכים שדווקא כן זכו להצלחה בארץ, עוזבים את ישראל. המחסור והדלות של גופים מוסדיים או פרטיים שיכולים לעודד, לממן ולקדם אמנות כאן, מותיר את רובנו עם שתי חלופות: ליזום או למצוא מקום אחר לפעול בו. בהינתן שיזמות היא לא עניין "לכל אחד", הגירה היא יותר אופציונלית עבור רב האמנים והעוסקים בתחום התרבות בישראל. היא מציעה, אולי, יותר ודאות. בעולם קיימות יותר אכסניות קונקרטיות שכל תכליתן היא קידום, מימון ועידוד של אמנות ויצירה, בהשוואה למצב בישראל. מוזיאון חיפה הפך לסמל של בעיה רחבה אשר באה לידי ביטוי במוסדות אמנות נוספים. 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




אני אישית מוטרד מההתרחשויות במוזיאון חיפה לאמנות בשנים האחרונות, בשדה האמנות הישראלי ובכלל – מכל אג'נדת ה"סולידריות" שהשלטון הנוכחי מנסה לקדם. הדבר האחרון שתשתית אובייקטיבית ואפקטיבית שיכולה לעודד ולהפיץ אמנות צריכה להסתמך עליו, הוא סולידריות. במקום לסכם את המעורבות שלנו בסוגיה הזו בהחלטה האם להופיע בפתיחת התערוכה או לא, או במקרה של אמנים יוצרים – האם להסכים להשתתף ולהציג בתערוכה או לא, צריך לדעתי לפעול באופן אקטיבי: ליצור אמנות, ללמד אמנות, להנגיש אותה לקהלים חדשים ולהראות להם כיצד ניתן להינות ממנה בכל מקום בו אנו עשויים לפגוש בה, במוזיאון או מחוצה לו. גישה מכלילה היא עדיפה על גישה אקסקלוסיבית בעיניי וזה לא צריך לעורר חשש לתוקפה האמנותי של האמנות. הדבר האחרון שאפשר להגיד על אמנות הוא שהיא מסוכנת. היא מופלאה ואולי זו השעה להראות זאת לכולם. 


לרגל החג של החגים שמתקיים החודש בחיפה, הסיירת מציעה את כל סיורי האמנות החיפאיים שלנו כולל הסיור החדש והמדובר סביב פרויקט "הקירות חיפה" בעיר התחתית, שמהווה דוגמא מצוינת לאמנות רחוב ראויה שהיא תולדה של שיתוף פעולה עם הממסד.
פרטים והרשמה לסיורים בקישור הזה
חג שמח!

 

קובי קריגר הוא בעל תואר ראשון בחשבונאות ותולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב ומנהל מחלקת סיורים פרטיים בסיירת סיורי אמנות.

 

Please reload

חזרה לאתר הסיירת

אל תחמיצו אף פוסט!

פוסטים אחרונים

עקבו אחרינו

  • RSS - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Google+ - Black Circle
  • Instagram - Black Circle
Please reload

אמנות רחוב, גרפיטי, אמנות אורבנית, אמנות רחוב בישראל, גרפיטי בתל אביב, גרפיטי בחיפה, הסיירת בלוג, תרבות אורבנית, אורבניזם, אמנות חברה וסביבה.

תגיות

Alternative Tel Aviv alternativetlv@gmail.com
© 2013 Yael Shapira All Rights Reserved

הסיירת סיורי אמנות tours@hasayeret.co.il
© התשע"ג - 2013 יעל שפירא כל הזכויות שמורות